הי בנות, אני סיון בת 34, רוב החיים לא הייתי בעודף משקל בכלל. לקראת גיל 30 מלאת מוטיבציה ודרייב להגיע לעצמאות כלכלית מצאתי את עצמי נשואה לעבודה שלי, כשאני שמה את שעות השינה ואיכות התזונה במקום האחרון. אוכלת בחוץ וחיה על מה שמזדמן. ספורט בכלל לא היה בא בחשבון, למי היה זמן? בתהליך של שלוש שנים של הזנחה ומצבי לחץ מתמשכים המשקל עלה. הרגשתי את זה בבגדים. ממידה 42 למידה 44. ואז מידה 44 בבד סטרץ׳. ומשם לטייצים עם סוודר או טוניקה ׳מטשטשים׳, אתן מכירות איך זה :) רגע המהפך הגיע באותו זמן שפגשתי את לילך בפארק כלבים והיא ספרה לי על הסטודיו. החלטתי ללכת לנסות והתאהבתי בזומבה. ראיתי כמה זה כיף וכמה זה פשוט והאווירה הייתה מדהימה. החלטתי שאני מתחייבת לפעמיים בשבוע זומבה. מאוד זלזלתי בזומבה בהתחלה, בכלל לא ציפיתי לרדת במשקל. היה לי דימוי בראש שירידה משמעותית משיגים רק מללכת כל יום לחדר כושר ולעשות אימונים מטורפים. כמה שטעיתי. אחרי השבוע הראשון מיד התחלתי להרגיש הרבה יותר טוב. אחרי חודש הרגשתי הבדלים ראשונים בגוף. אחרי חודשיים ראיתי עוד יותר הבדל. ועם ההתלהבות הפעמיים הפכו לשלוש בשבוע, כשאני לוקחת על עצמי מגוון של אימונים מאתגרים. התחלתי להתאמן בסטודיו לפני פסח, וכבר בקיץ של אותה שנה מצאתי את עצמי מסתובבת בחנות בגדים ובמקום לחפש את הדגמים ה׳משוחררים׳ שיטשטשו אותי, חזרתי להסתכל על בגדים במטרה שידגישו את איך שאני נראית, שיראו אותי. הרגשתי שחזרתי הביתה לגרסה משוחררת ויצירתית שהייתי לפני חצי עשור. ההרגשה הזו מדהימה. כמובן שהשינוי בא עם שינוי משמעותי בתזונה. אני לא עוקבת אחרי דיאטה ספציפית ולא מאמינה בלהגביל את עצמי , אני מאמינה בלבחור נכון וטוב, מתוך מודעות. זה לא עניין של מראה ומספרים, ברגע שהמוטיבציה שלנו מגיעה נטו מלאהוב את עצמנו ולכבד את הגוף שלנו, הבחירות וההתמדה שלנו בהתאם וכך גם התוצאות. כמו מבפנים- כך מבחוץ, ולא להיפך. הסביבה שלילך יצרה בסטודיו מאוד משקפת ותומכת בזה, ההזדמנות לרקוד בחדר מלא נשים מדהימות שבאו נטו להנות זו חוויה מדהימה שממלאת לי את המצברים ובשנייה משכיחה ממני את כל הצרות הדאגות והפחדים שפגשו אותי באותו יום. לילך יצרה אצלה קהילה ומשפחה אמיתית, של נשים נפלאות – חילונית דתיות ערביות ויהודיות מתאמנות באותו מקום, עם מכנה משותף אחד- להשתחרר ולזוז- כי אנחנו צריכות את זה, ומגיע לנו.